תקציר:

"הפסקתי לראות אותו כמטופל ברגע שהסיט את קווצת השיער מפניי. בחרתי להתעלם מהרעד שאצבעותיו העבירו בי, למזלו. לולא הייתי מתעלמת הייתי תופרת את האצבע שלי לצלעות שלו בלי להרגיש." ריין סטון כשגבר אלמוני נופל לרגליי בכניסה לחניון בית החולים, אני בטוחה שהוא רק עוד מטופל שאשכח ברגע שאגיש לו את מכתב השחרור. אך כשהוא מתעורר, ללא זיכרון וללא זהות, אני נחושה לגלות מי הגבר המסתתר מאחורי זיפי הזקן והחבלות האיומות שעל גופו. רסיסי הזיכרון המציבים אותנו בטווח הסכנה מאלצים אותו להתרחק ממני, אך אם הוא חושב שאתן לו להרחיק אותי, הוא טועה טעות גדולה. "מה יש בה שגורם ללב שלי לפרפר, האם הסיבה לכך היא שזוג עיניה היה הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיניי בבית החולים?" האלמוני אני מנסה להיזכר ברגע המדויק שנפלתי בקסמיה ולא מצליח. מה שאני יודע זה שרציתי לנשק אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה, כשנכנסה אל חדרי וניסתה לנחש את שמי. אף שהעבר שלי עלול לסכן אותה משהו בה לא מאפשר לי להתרחק. -- מהכריכה האחורית